פורים על פי הקבלה 

כתוב "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". בספרים של ברסלב כתוב - יש עניין שנתהפך הכל לטובה. ואפשר לפרש על פי דרך בעל הסולם שהאדם צריך מתחילה ללכת ולהגיע למצב שהוא רואה יותר ויותר את שפלותו, ורואה איך האויבים שבתוכו הולכים ומתגברים ולא משאירים שום חלקה טובה של קדושה. בתחילה האדם צריך להתקדם לאמת ולראות עד כמה שהוא שפל, ועד כמה שהגוף שלו מתנגד להיות יהודי, ועד כמה שאין אצלו אפילו שערה אחת שרוצה להיות יהודית, זאת אומרת ללכת בדרך של השפעה ובדרך של אמונה - וזוהי חצי דרך. ואחרי שאדם מגיע למצב שהכלי שלו נשלם, דהיינו שרואה שללא ישועת ה' הוא לא יכול לעשות שום דבר בקדושה, ואין שום כח ויכולת בידו להכריע משהו בקדושה, אז מגיע המצב של "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". זאת אומרת אז, לאחר שהכלי מוכן, מתהפך הכל ומתגלה דווקא שלטון של קדושה. ואי אפשר בלאו הכי, זאת אומרת אי אפשר שיהיה שלטון של קדושה מטרם שהאדם מגיע למצב שהוא רואה שהטומאה שולטת בו, ואז הוא צועק ומתחנן לקב"ה שיעזור לו, אין דרך אחרת. זה נקרא "דברי הצומות וזעקתם", שהאדם צריך לעמוד על עמדו, לא לזוז לשום כיוון אחר ולא לקבל נחמה משום עניין אחר, אלא לצעוק לקב"ה. ואז נעשית המהפכה - "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", כלומר אז שולט באמת שלטון הקדושה באדם. אם כן, מה שכתוב שיש עניין שנתהפך הכל לטובה הפירוש הוא שאי אפשר בלאו הכי, אי אפשר שיהיה טוב לבדו, אלא "כיתרון האור מתוך החושך", בצורה אחרת אי אפשר. זהו העניין המרכזי שאנחנו צריכים ללמוד מהמגילה, האנשים שהולכים בדרך עבדות ה' נצרכים למסקנה הזאת כפי שצריכים חמצן. מי שלא הולך בדרך עבדות ה' מאי נפקא מינא לו? אין לו חושך, וממילא אינו זקוק לאור, רק מי שיש לו עניין של חושך הוא זקוק לאור. כמו שהרבי הברכת שלום זצ"ל כותב במאמר שלו שהתורה ניתנה לעם ישראל אשר קיבלו אותה מתוך החושך, אבל אומות העולם שלא קיבלו מתוך החושך לא היו יכולים לקבל את התורה. פירוש: אם אין לאדם עניין של חושך אין לו כלים לקבל את התורה. עלינו לדעת שאפילו במצבים השפלים, המגונים והמרים ביותר אדם צריך לעמוד על עמדו, לא לזוז, ולצעוק לקב"ה שיעזור לו, למרות שהגוף שלו אומר לו להפך. כאשר האדם נמצא במצב כזה שפל ומגונה, גופו אומר לו שכבר נגזרה הגזירה, ואין לאדם שום שייכות לקדושה ושום דבר לא יעזור לו. והאדם רק צריך להאמין שאין זה כך. עליו להאמין שמצב זה שבו הוא נמצא הוא מצב שמתגלגל מלמעלה ובא לתת לו כלי, וישועת ה' מזומנת לו, אם הוא יצעק לקב"ה שיעזור.
אבל על פי רוב הכח של נתהפך לטובה, הכח של לעלות מן המצב השפל והנמוך הוא רק על ידי דביקות חברים. דביקות חברים היא כאשר אדם עושה את עצמו הפקר לגבי השני. כיצד יכול אדם לעשות את עצמו הפקר לשני? אם הוא הולך וחושב מדי יום ביומו בגדלות השני, במעלותיו של השני, אז הוא יכול לעשות את עצמו הפקר לגבי השני, ומכך נוצר חיבור, וחיבור זה נותן לאדם כח, כך שגם במצב השפל ביותר והמר ביותר, בכל אופן יש לו כחות להאמין שזה יתהפך לטובה, מכח החיבור שלו עם החברים. יש אנשים יחידי סגולה שיכולים ללכת לבד, אבל רובא דעלמא לא שייכים לזה.